מה צריך לעשות כשיש שבר מאמץ?
שבר מאמץ הוא תופעה שמשפיעה בעיקר על רצי מרחקים ארוכים וחיילים קרביים. בעצמות יש תאים שבונים עצם ותאים שהורסים את עצם. איזון נכון באימון שומר על פעילותם היחסית מאוזנת. בעת עומס יתר, התאים שבונים את העצם פועלים בקצב נמוך יותר ושבר המאמץ מתחיל לקרות. ללא התערבות, הוא יכול להתפתח לשבר של ממש. רוב שברי המאמץ משפיעים על השליש התחתון של השוק ועצמות מסוימות בכף הרגל.
בשלב הראשון לאחר שאובחנה הבעיה כשבר מאמץ בצילום רנטגן או MRI, צריכה להתחיל תקופה של הורדת עומס ניכרת. הליכה ונשיאת משקל מותרת רק אם המטופל לא סובל מכאב בזמן נשיאת המשקל. אחרת צריך להתאים קביים או עזרים בכדי לאפשר זאת.
רצוי להימנע מתרופות נוגדי דלקת כארקוקסיה, אטופן, אדוויל, נוירופן ואיבופן כי הם מאטים את קצב החלמת העצם. חשוב לשמור על כושר בפעילויות כגון שחייה ואפניים.
כשהחייל/ ספורטאי מסוגלים ללכת ללא כאב צריך להתחיל להתייחס לגורמים שתרמו ליצירת הפציעה מלכתחילה. צריך לבדוק גורמים חיצוניים כגון הנעלה לא נכונה, דיאטה, שינה, עישון, ואימון מופרז ולא מאוזן ולהתאים אותם מחדש למתאמן. כמו כן צריך לבדוק גורמים פנימיים כגון חולשה בשרירי האגן שיכולים ליצור תנועה לא סימטרית בגפה התחתונה, יציבות ושיווי משקל, טווחי תנועה וליצור תכנית אימון וטיפול שמתמקדת בבעיות שנתגלו. במקביל להתחיל העמסה הדרגתית של 4-6 שבועות עד לחזרה לספורט.