האם יש קשר בין שרירי ישבן לבין דלקת בגיד האכילס?
מחקרים בעבר כבר הראו שאנשים שסובלים מדלקת בגיד באכילס יש נטייה לרוץ עם יותר סופינציה בכף הרגל (מצב בו כף הרגל פונה פנימה). זה כמובן ע״מ להוריד את המתח והעומס מהגיד בזמן הריצה. יחד עם זאת חשוב לזכור שגם במקרים של דלקת בגיד בברך, בעיות בקרסול, דורבן בכף הרגל, דלקת בגיד האכילס או שלל בעיות בגפה התחתונה, יש השפעה ניכרת על כך מהמכניקה של שרירי האגן והירך- המקום בו מתחילה התנועה והיציבות של כל הגפה התחתונה. לדוגמא, בקרב מתאמנים בריאים, בזמן ריצה ידוע ששרירי הירך המרחיקים (glutues medius) מתכווצים לפני שהרגל נוגעת ברצפה, על מנת לייצב את הירך והאגן לפני האימפקט. גם שריר הישבן (gluteus maximux) מתכווץ בזמן ריצה על מנת לייצר הרחקה לאחור של הירך ובכך לדחוף את הגוף קדימה.
מחקר שיצא השנה בא לבחון את המכניקה של אותם שרירים בקרב אנשים שסובלים מדלקת בגיד האכילס. המחקר הראה ששריר הglutues medius, המרחיק הצידי של הירך, מתכווץ מאוחר יותר ובכך יוצר מצב שבו כף הרגל נוגעת ברצפה כשהאגן והירך אינם יציבים. זה בהחלט יכול לגרום לכך שהמכניקה התקנית בקרסול מתערערת ושרירי התאומים וגיד האכילס צריכים לפצות על כך דרך כיווץ יתר. גם שריר המרחיק האחורי הglutues maximus מתכווץ פחות בזמן הריצה בקרב מטופלים שסובלים מדלקת בגיד האכילס. זה בתורו יוצר זווית פחותה של הרחקה לאחור בירך ולפיכך מוריד מיכולת הגוף לדחוף את עצמו קדימה. מי שיפצה על כך כמובן הוא שריר התאומים דרך גיד האכילס.
לא ברור עדיין בדיוק מה היה כאן קודם- הביצה או התרנגולת, או האם הירידה בכיווץ שרירים אלו היא תוצאה של הדלקת בגיד האכילס או גורם. בכל מקרה אם אתם אכן סובלים מבעיה זו, מומלץ מאוד שהפיזיותרפיסט המטפל שלכם כן ייתן את דעתו לנושא זה. לגבי רצים בריאים- מכיוון שישנם מספיק מחקרים שבחנו את הקשר בין שרירים אלו לשלל בעיות בגפה התחתונה, חשוב שתסגלו לעצמכם שגרת אימונים שתכלול גם אימוני כח מגוונים לשרירים אלו כ3-4 פעמים בשבוע בנוסף לאימוני הריצה הרגילים שלכם.