התוכן העיקרי

הודעת התראה

פיזיותרפיה לפציעות ספורט

המונח פציעות ספורט הוא מושג רחב מאוד וכולל בתוכו התייחסויות רבות ושונות בהתאם לענפי הספורט השונים.

השיקום לפציעות ספורט מתחיל ראשית כמובן בריאיון ובדיקה בהם ראשית מקבל הפיזיותרפיסט מושג לגבי היקף הפעילות של אותו ספורטאי ספציפי. נקודה זו היא חשובה מאוד ועוזרת להגדיר מטרות טיפול. לדוגמא, למטופל שמגיע לטיפול עקב פציעות ריצה ומתחרה בתחרויות איש הברזל ומרתונים באופן קבוע ומקצועי או חצי מקצועי יש מטרות טיפול שונות מאדם שרץ פעם בשבוע 5 ק״מ להנאתו ובכדי לשמור על הכושר. או לסירוגין אדם שעיקר מטרתו היא רק להיות
מסוגל לשבת ולעבוד בעבודה משרדית ללא כאב גב. עפ״י מטרות הטיפול, כך גם משתנה זמן השיקום בהתאם למצבו הנוכחי של המטופל.אם לצורך העניין המטופל לא התאמן מזה שנה, סביר להניח שרוב ההיבטים הגופניים של כח שריר, כושר וכדומה יצטרכו אימון ממושך יותר עד לחזרה מלאה לספורט. מצד שני, אם מדובר בפציעה מינורית קלה ממנה סובל זמן קל ושלא גרמה לו להפסיק להתאמן לחלוטין, רוב הסיכויים שגם זמן השיקום יהיה בהתאם. כמובן שכל מקרה לגופו וישנן פציעות קלות אך טורדניות במיוחד שנמשכות זמן רב. ככל שנמשכו זמן רב יותר הסימפטומים, כך גם הגוף התאים את עצמו למצב הבעייתי ופיתח מנגנוני פיצוי על היעדר היכולת המוגבלת. גם מנגנונים אלו מצריכים התייחסות בהתאם.

ראיון הפתיחה כמובן מתייחס למשך הזמן בו המטופל סובל מהפציעה, מתי אירעה בפעם הראשונה, טראומות ישנות גם מלפני שנים שיכולים להשליך על מנגנוני תנועה שונים ורקמות מרוחקות יותר עד היום למרות שחלפו ואינם מטרידים יותר. הראיון בודק באילו מצבים או מנגנונים הכאבים או המגבלה באים לידי ביטוי ובאיזו עצימות. בסופו של דבר 80% מהאבחנה הכוללת מושגת בריאיון הפתיחה.

הבדיקה הפיזיקלית באה לאושש או להפריך הנחות שהושגו בריאיון עצמו וע״מ להשלים את התמונה הכוללת לגבי אילו מרכיבים תנועתיים תורמים או מפריעים כרגע למהלך החלמה תקין. בין אם מדובר בטווחי תנועה מוגבלים עקב קיצור שרירים, מתח ועיבוי של רקמות חיבור או מגבלה של מפרק לבין כח שרירי ירוד או חוסר יציבות מקומי או איזורי. חוסר יציבות שכרגע לא מאפשר יכולת שליטה מספקת באיזור הפציעה בהתאם לעומס שנדרש מהפעילות. אלו הן רק מס׳ דוגמאות. מטרת הפיזיותרפיסט היא לנתח את כל המרכיבים הללו לכדי תמונה כוללת והכנת תכנית טיפול.

הטיפול עצמו יכול להיות מורכב ממס׳ גדול של טכניקות או רק טכניקה אחת. שיטת הטיפול איננה הסוגיה. קיימים הרבה פרסומים ברשת ששיטת טיפול כזו או אחרת היא הפתרון לכאבים. אין לכך כל היגיון וביסוס. שיטת הטיפול אפקטיבית רק אם היא מיועדת למקור הבעיה הנכון. הטכניקות המנואליות הרבות בהן שולט הפיזיותרפיסט הינן רק כלים שונים בארגז הכלים. כולן ״עובדות״, השאלה לאן הן מכוונות.

בנוסף לכך, מקבל המטופל תכנית אימון אישית לביצוע בביתו במקביל למפגשים והטיפולים האישיים. תכנית זו חשובה מאוד לביצוע כי היא מתייחסת לאספקטים טיפוליים שהמטופל יכול לבצע ללא הפיזיותרפיסט. לדוגמא חיזוק, תרגילי גמישות, עיסוי עצמי עם עזרים שונים לאחר אימון, תרגילי כושר וכו׳. אלה הם היבטים קריטיים שחשוב שיתוחזקו מעבר לפעם אחת או פעמיים של מפגשים שבועיים עם הפיזותרפיסט.

אחד הפקטורים שמבדילים בין פציעות ספורט לפציעות או מגבלות של אדם מן הישוב הוא הזמן. ספורטאי נמצא תחת לחץ של לוח זמנים, חזרה למגרש, שלא לדבר על העובדה שגופו הוא מקצועו וחוסר יכולת שלו להתאמן, מגבילה גם את יכולתו להתפרנס. מצד שני הספורטאי חייב לזכור שגופו הוא מכניזם שפועל באותה צורה ביולוגית כמו כל אדם אחר.

בסיכומו של הטיפול, בודקים הפיזיותרפיסט והמטופל עצמו אם אכן הושגו מטרות הטיפול אליהן שאף להגיע המטופל, או לסירוגין לפחות הגיעו לכדי מצב שבו מתאפשר למטופל לחזור לאימוניו בהדרגה עד לחזרה לכשירות מלא ללא צורך בהתערבות נוספת של הפיזיותרפיסט. קיימות גם פציעות שאין מנוס מלערב אורטופד לצורך תהליך כירורגי.על הפיזיותרפיסט להיות קשוב לניואנסים שבטיפול ולראות האם כיוון הטיפול צריך להיות שמרני או ניתוחי.