תפריט נגישות

ממליצים

פרופ׳ דוד אלכסנדר,נשיא המרכז האקדמי ויצו-חיפה

אבל אני בוחר בצד המואר של הדואט פיסיותרפיסט-מטופל, ופותח במשפט תמציתי שכל ימי, עד לפציעתי, ייחסתי לקשישים כאובים ונפעמים: "הוא העמיד אותי על הרגליים".

אז כנראה שגם אני משתייך בשעה-טובה למיגזר החביב הזה, שכן אומר מיד: "שבת והעמדת אותי על רגליי".

לכל המפקפק בעוצמת הדברים אוסיף את העובדות הבאות:

בחופשה משפחתית חביבה ובלתי-מאתגרת בעליל בסלובניה (בקיץ 2012) החלקתי ונפלתי באופן שמצריך כשרון, דמיון ויצירתיות יוצאי-דופן. התוצאה: קרע מאסיבי בשריר המרכזי של ירך שמאל (הארבע-ראשי) ושלושה מן הגידים המקשרים אותו לברך ) (מסוג פציעות-הספורט שהפכו אותי, לזמן מה, לגיבורם של נכדיי מעריצי ליגת הכדורגל הספרדית).

מרגע שהגעתי לבית-החולים המקומי - הממוקם בלב שמורה הררית ולפיכך מתמחה בפציעות ובפצועים מן הזן האורטופדי הלא-נדיר הזה - ועבור למפגשיי עם רופאים בישראל - ברור היה לכל שהפציעה מחייבת ניתוח.

לכל הרופאים - למעט מנתח אחד שבחן את הפציינט, ולא רק את תוצאות בדיקות ההדמיה, וקבע קטגורית: "אנחנו נחלים ללא התערבות כירורגית".

רופא זה, שלנצח אהיה אסיר-תודה לו על שמרנותו הנועזת, רשם לי ללא שהות טיפולים פיסיותרפיים אצל אחד, ערן רשף.

לא צריך דמיון מפותח כדי להזדהות עם מה שעובר על מטופל החייב עוד בשלב של "טראומה פעילה" לחרוק שן, לכאוב ולעבוד ללא הנחות וללא הקלות על מיטת הטיפולים בתל אביב. משך תקופת ההחלמה הארוכה הצטרפה גם ברך ימין לחגיגה על שלל סיבוכיה וכאביה. אני חייב להודות שמשך כשנה-וחצי עמדו הפציעה וערן רשף באינטנסיביות במרכז חיי – גם כאשר חזרתי לנהוג, להתקלח ללא-עזרה ולעסוק בפעילות ספורטיבית.

במבט מן הצד )אם דבר כזה בכלל אפשרי כאשר אתה נתון, משך חדשים רבים, בסד ומחויב לסדר-יום מגביל ביותר(אני מתבונן בהערכה באתגרי השיקום שהובלת באופן טוטאלי: במקצועיות בלתי מתפשרת, בידע מקיף ובהתנסות עם שיטות חדשניות. כולם מופלאים בעיני.

ויותר מכל ומעליהם, בכל עת, רוח של נועם ונינוחות וידידות.

בקיצור: שתהיה לי רק בריא (וחזק, בעיקר במרפקים). אנחנו צריכים אותך כזה כדי לסייע לנו להגיע לאותו מקום. ועוד יותר בקיצור: תודה-מלב!

בידידות

אלכס