תפריט נגישות

טיפ שבועי

דלקת בגיד בכתף

האם יש קשר בין השמנת יתר לבין המצאות של קרע/ דלקת בגיד בכתף:

 

השמנת יתר היא מצב שאיננו רק אסטטי. השמנת יתר עלולה לגרום לסכרת, ללחץ דם גבוה, לטרשת עורקים ועוד. לאחרונה בוצע מחקר שבדק גם את הקשר בין שחיקת סחוס ניוונית בברכיים לבין השמנת יתר וגם שם נמצאו ראיות לכך. לא בהכרח בגלל המשקל אלא בגלל שאחוז שומן גבוה קשור להווצרות דלקות באופן כללי בגוף.

מחקר שיצא השנה בחן 381 איש שעברו ניתוח לתיקון קרע בגיד של אחד משרירי הרוטטור שמייצבים את הכתף בזמן תנועה. גידים אלו באיזור מסויים גם ככה נמצאים תחת סיכון לקרע בשל המחסור באספקת דם. אותם 381 איש חולקו ל2 קבוצות עפ״י אחוזי שומן ולפי BMI מעל ומתחת ל25. הממצאים הראו שהקבוצה בעלת הBMI הגבוה הייתה גדולה בצורה סטטיסטית משמעותית. כמו כן אנשים בעלי BMI גבוה יותר סבלו מקרע הרבה יותר נרחב.

נתונים אלו חשובים לדעת ביצירת תכניות אימונים לאנשים שסובלים מהשמנת יתר. תכניות אימון אלו צריכות להיות זהירות יותר, מתונות יותר ולהתמקד בחיזוק שרירים יעודיים תומכים ע״מ להמנע מקרע זה. 

 

חג שמח ואל אכלו כל כך הרבה מצות

ריצות קצרות, מניעת פציעות, אימון נכון

האם יש טעם באימוני ריצות קצרות כהכנה לריצה ארוכה?

 

עכשיו אחרי מרתון ת״א, הרבה מטופלים טוענים שלא הצליחו לסיים את הריצה כמו שרצו מבחינת הכושר הגופני. רבים לקחו ברצינות את האימון לקראת הריצה ושמרו על שגרת אימונים של X ק״מ בשבוע. למרות זאת לחלקם לא היה זמן לפעמים מבחינת פנאי לרוץ ולכן לא ראו טעם בלצאת לריצות קצרות בסוף או תחילת היום.

גישה זו אינה בהכרח נכונה. ריצות קצרות של 2-5 ק״מ אמנם לא יובילו לאפקט VO2 max אך ריצות מרובות כאלו בפריסה שבועית כן יעזרו לגוף גם בהתאוששות מריצות ארוכות יותר, הן ישפרו את זרימת הדם בגוף, יאפשרו לנקות את הראש וכן ישפרו את היכולת הגופנית מבחינת כושר בטווח הארוך.

כך שאם אתם שואלים את עצמכם אם יש טעם לצאת בכלל לריצה קצרה אז התשובה היא כן. לא לשכוח את מטרת האימון הכולל אך בהחלט לגוון את שגרת האימונים שלכם.

כאב גב תחתון והליכה

כשכואב הגב התחתון. איזה טיפול הכי עדיף ומה כדאי לעשות?

80% מהאוכלוסיה סובלים בשלב כזה או אחר בחייהם מכאבי גב תחתון. זוהי עובדה סטטיסטית. רבים פונים לפיזיותרפיה, חלק לשיטות משלימות ואלטרנטיביות, קבוצות אימון, יש שניגשים לאורטופד למצוא מזור בתרופות כאלו או אחרות ויש כאלו שפשוט מתעלמים מהבעיה.

 

מחקר שיצא השנה באירלנד בא לבחון מהי השיטה הטובה ביותר מבחינת שיפור מוגבלות תפקודית, פחד מתנועה ורמת כאב כללי.

במחקר נבדקו 246 מטופלים בגילאים 18-65, 79 גברים ו:167 נשים שסובלים מכאבי גב תחתון למעלה מ3 חודשים וללא ממצאים פתולוגים בבדיקות הדמיה. מטופלים אלו נבדקו ב3 קבוצות טיפוליות:

1. טיפולי פיזיותרפיה.

2. קבוצת התעמלות.

3. תרגול הליכה מבוקרת.

 

המחקר הראה שיפור בכל הנבדקים אך לא היה הבדל סטטיסטי בין הקבוצות. כמו כן, רמת ההתמדה הגבוהה ביותר נרשמה דווקא לקבוצת ההליכה. כל זאת בבדיקות לאחר חצי שנה ושנה.

 

אלו הן תוצאות מעניינות וחשובות אך למרות זאת, לא כל כאב ובעיה נפתרים רק מפעילות גופנית וישנם מקרים שאכן מצריכים התערבות של טיפול פיזיותרפיה. זאת על מנת לשחרר נקודות טריגר בשרירים, חיזוקים יעודיים, טיפול בטווחי תנועה, קיצורים בשרירים ועוד בעיות שלא נפתרות רק מפעילות גופנית ומשפיעות במישרין על מכניקת התנועה של הגב והגוף באופן כללי.

 

מה שכן, תוצאות המחקר מלמדות שרמת פעילות מבוקרת שגם כוללת השתתפות פעילה מהמטופל היא אחד הדברים החשובים ביותר בטיפול בכאבים מסוג זה. היכולת של האדם להפעיל את עצמו למרות הכאב, לקחת חלק פעיל בהתמודדות ובטיפול בכאב ולאמץ הרגלים בריאים על מנת להתמודד עם הכאב הוא חלק אינטגרלי שצריך להיות מיושם בכל טיפול פיזיותרפיה.

 

וכאבי גב תחתון MRI

האם יש קשר בין תוצאות בדיקות כמו CT או MRI לכאבי גב תחתון?

80% מהאוכלוסיה תסבול בשלב זה או אחר בחייהם מכאבי גב תחתון. הנטייה בקרב אותם מטופלים היא ראשית לחפש סיבה לכאבים אותה ניתן לראות בעיניים ולהצביע עליה באופן נקודתי. 

הרבה מטופלים נלחמים ומבקשים משירותי הבריאות בדיקות הדמיה כדי להוכיח את טענתם. זאת למרות שמרבית האורטופדים נמנעים מכך. הן בגלל הלחץ על שירותי הבריאות וכמובן בגלל שברוב המקרים אין בכך צורך ממשי.

 

מחקר שיצא השנה ביפן בדק 975 אנשים בגיל ממוצע של 66 את הקשר הזה. 88% מכלל המשתתפים הראה רמה כזו או אחרת של ניוון באחד מהדיסקים בגב התחתון למרות ש66% אחוזים מהם היו בכלל לא סימפטומתים ולא סבלו כלל מכאבים. 

המחקר כן ראה קשר בין כאב לבין ניוון בדיסק בשילוב עם שינויים בחלק שהדיסק בא במגע עם חוליה ובשילוב עם שינויים בגוף החוליה עצמה. כלומר ניוון מאוד משמעותי שבו הדיסק כבר מתחיל להשפיע על הצורה של החוליה איתה הוא בא במגע. אך ניוון בדיסק לא בהכרח היה קשור לכאב. כמו כן, גם אם יתגלה קשר בין הניוון המשמעותי לכאבי הגב, איך ישפיעו תוצאות הבדיקה על אופן הטיפול? ניתוח הוא כמובן אופציה אחרונה בהחלט ובמקרים קיצוניים בלבד, משככי כאבים אפשר לתת גם ללא המידע שיגיע מתוצאות הבדיקה. הגישה הנכונה וההגיונית ביותר היא להפנות ממילא את המטופל לפיזיותרפיה. אם כל צורות הטיפול השמרניות יכשלו, אז אכן ניתן לבצע בדיקת הדמייה ולשקול אופציות ניתוחיות או אחרות.

 

כאבי גב יכולים להגרם ראשית מבעיה יציבתית, מחוסר איזון בין השרירים, צורת נשימה לא נכונה, אימון לא מתואם כהלכה וגם מתחים נפשיים ופסיכולוגיים ועוד. סיבות אלו לא ניתן לראות תחת המיקרוסקופ וצריך אבחנה של מערכת התנועה של המטופל על מנת לאושש או להפריך אותן ולפיכך גם לטפל בהן. את האבחנה הזאת ניתן לעשות בטיפול פיזיותרפיה אצל מטפל שיודע היכן לחפש ומסיק את הנחות היסוד שלו עפ״י השיחה עם המטופל ובדיקה פיזיקלית.  

כאבי גב תחתון ופעילות גופנית

האם כאבי גב תחתון מחייבים מנוחה מפעילות?

כאב גב תחתון היא תופעה שמשפיעה בקירוב על 80% מהאוכלוסיה. לפעמים אכן יש סיבה ממשית לכאבים ומקורם בפתולוגיה מסויימת (הצרות התעלה הספינלית, פריצת דיסק, דלקת במפרקי חוליות הגב וכו׳) אך ברוב המקרים מדובר בעיקר בכאב שנובע מרקמות רכות- fascia ושרירים. כאב גם מושפע מתהליכים פסיכולוגיים, נפשיים וממקורות שלא ניתנים להסברה כיצד הם גורמים מבחינה פיזיולוגית לכאבים. בטיפולי פיזיותרפיה ניתן לטפל גם בכאבים מסוג זה אך הרבה מטופלים מאוד חרדים למצב הגב שלהם, מנסים לחפש סיבה פיזיולוגית או פתולוגית לכאבי הגב שלהם ובדר״כ נמנעים גם מפעילות גופנית.

 

מחקר שיצא לפני שנה בא לבחון את השפעותיה של פעילות גופנית בינונית-מאומצת על כאבי גב תחתון. המחקר בדק 815 נבדקים במשך 12 חודשים במהלך פעילות גופנית בינונית-מאומצת ובמהלך פעילות מתונה ביותר. כמובן שהפעילות הותאמה לגיל ומצב גופני. המדדים שנבדקו היו עצמת כאב, משך האפיזודה מה נוכח הכאב, פחד מתנועה, דיכאון, וסימפטומים בעלי אופי נורולוגי.

 

תוצאות המחקר הראו שדווקא אלו שעסקו בפעילות בינונית-מאומצת סבלו פחות מכאבים מהקבוצה שהתאמנה בצורה מתונה לאחר שנה של פעילות.

 

כמובן שכל מקרה לגופו ותוצאות מחקר אלו לא מצדיקות שכל מטופל גב יתחיל להתאמן היום לטריאתלון הישראמן. מצד שני, כן צריך לקחת בחשבון את תוצאות המחקר הזה בהתאמת צורת פעילות לכל מטופל. זאת לאחר שנשללו גורמי סיכון ע״י הפיזיותרפיסט המטפל ו/או האורטופד המטפל.

אימון בזמן היריון

האם אימון בזמן הריון בקרב נשים מתעמלות עלול ליצור בעיות בלידה?

 

קיימות סברות בקרב נשים שאימון גופני בזמן היריון, תרגילי בטן ורצפת אגן עלולים לגרום להיצרות של פתח הlevator hiatus ,שמורכב מרוב השרירים בסרעפת האגן ורצפת האגן, ובכך לגרום לסיכון גדול יותר ללידת מכשירים וניתוחים קיסריים.

 

פתח הlevator hiatus מורכב מ3 שרירים מרכזיים ודרכו עוברים צינור השתן, הanorectum דרכו יוצאת הצואה וכמובן הווגינה. חולשה של שרירים אלו יכולה לגרום לצניחת איברים, חוסר שליטה בסוגרים, חוסר יציבות באגן וכדומה. 

הסברה שהיצרות של פתח זה עלולה לגרום לבעיות בלידה נבדקה במחקר השנה בקרב 274 נשים מתעמלות אחרי שבוע 37.

 

בקרב הנשים המתעמלות (שהתעמלו כ 3 פעמים בשבוע למשך 30 דקות ויותר) ובקרב נשים לא מתעמלות נראה levator hiatus גדול יותר ללא הבדל בין הקבוצות. מידע שנלקח גם מזמן הלידה בקרב נשים אלו לא הראה על שינוי סטטיסטי בין הקבוצות בכל הנוגע ללידת מכשירים או ניתוחים קיסריים. 

 

כמובן שאימונים בזמן ההיריון צריכים להיות מתונים יותר ודי מותאמים למצב. רצוי להיוועץ עם פיזיותרפיסט לגבי אילו תרגילים מותר או אסור בהתאם למצב הגופני והכושר של כל אשה. יחד עם זאת אין שום מניעה כוללת מלבצע פעילות גופנית בזמן ההריון והדבר רק מומלץ.

אימון ליבה

האם יש יתרון לאימון ליבה עם עזרים כגון בוסו, פיתה, כדור פילטיס?

 

כיום בחדרי כושר ובחדרי הסטודיו ניתן לראות אימוני שיווי משקל, אנשים מרימים משקולות בהשענות על כדור, סקוואטים על בוסו וכדומה.

מחקר שיצא השנה בא לבחון האם קיים יתרון לשימוש בעזרים אלו בשיפור וחיזוק שרירי הליבה בקרב נערים ונערות מתבגרים. 

המחקר בדק 27 נערים ונערות בגיל ההתבגרות באימוני שרירי ליבה על כדורי פילאטיס, משטחים לא שווים כגון פיתה וכריות אוויר, בוסו וכדומה בהשוואה לאימוני שרירי ליבה על משטחים ישרים כגון פלאנקים, פילאטיס רצפה, תרגילי שיווי משקל ועוד. כל קבוצה התאמנה במשך 6 שבועות בתדירות של פעמיים בשבוע.

 

הנבדקים נבדקו במבחני שיווי משקל ויציבות המוכרים בספרות המקצועית, מהירות תגובה וכח מתפרץ לפני ואחרי תכנית האימונים.

 

חשוב לציין ש2 הקבוצות הראו שיפורים משמעותיים בכל הפרמטרים הנ״ל אך לא היה הבדל משמעותי בין הקבוצות.

המחקר הוא אמנם קטן ומועט משתתפים לכן קשה לומר שהוא מייצג אכן את האמת לאמיתה. למרות זאת לעניות דעתי ניתן לקחת מידע מסויים ממסקנות המחקר- לא להיתפס ספציפית לכל האימונים של החיטוב, עיצוב, בונה עצם למיניהם כתורה משמיים וכי בכך טמון סוד ההצלחה. נסו לשלב בין האימונים על משטחים ישרים לבין אימונים על משטחים לא ישרים רק על מנת לעניין את האימון וליצור גירוי מתחדש ושונה לשרירי הגוף ולמערכת העצבים השולטת בהם.

נשימה נכונה וכאבי גב

האם קיים קשר בין הדרך בה אנו נושמים לכאבי גב, כאבי צוואר,כאבי כתפיים ולתפקוד ספורטיבי?

 

הרבה אנשים בבואם לרופא כשמתבקשים לנשום עמוק, הם מנפחים את החזה קדימה ולמעלה. זוהי למעשה הדרך הלא נכונה לנשום והינה הדרך בה רוב האנשים כיום נושמים.

במצב אידיאלי בזמן נשימה עמוקה, שריר הסרעפת שממוקם בתחתית בית החזה שלנו אמור להתכווץ, להשתטח כלפי מטה לכיוון הבטן ולאפשר לאוויר להיכנס לבסיסי הריאות. בזמן אותה התכווצות לכיוון הבטן, האיברים הפנימיים בבטן והלחץ ההידרו-סטטי בבטן גובר, הלחץ מופנה כלפי מטה לבסופו של דבר לוחץ ומותח את שרירי רצפת האגן שלנו. בזמן ששרירים אלו נמתחים, חיישנים קטנים בשרירים שנקראים muscle spindles חשים את המתיחה, שולחים את המידע התחושתי הזה למוח והמוח שולח פקודה לאותו שריר להתכווץ. עכשיו כששרירי רצפת האגן שלנו מתכווצים, האגן מתייצב ומאפשר לשרירים סביב האגן- שרירי הישבן, הבטן והגב לפעול בצורה הרמונית, להתכווץ במידה הרצויה ולייצב את האגן והגב. כמו כן, תנועה זו של הסרעפת ורצפת האגן שמדמה פעולה של בוכנה היורדת ועולה, גם יוצרת משיכה ורגיעה על חוליות הגב התחתון ועוזרות לווסת את הלחץ עליהן.

 

כשאנו נושמים כלפי מעלה או מנפחים את בית החזה מעלה, גם הסרעפת מתכווצת כלפי מעלה. השרירים שבעיקר עובדים הם שרירי הצוואר והחזה שפועלים על מנת להרים את בית החזה אקטיבית בזמן שמטרתם היא בעיקר לייצב את בית החזה מלמעלה ולא להרים אותו. תופעה זו יכול ליצור כאבי צוואר, כאבי כתפיים (כי גם הפעלת השרירים סביב השכמה תלויים במנח בית החזה). כמו כן תופעה זו יכולה עם הזמן גם ליצור תחושת צרבת (heart burn) כי משיכת הסרעפת למעלה גם יוצרת מצב בו הוושט מתקצרת ומיצי העיכול נמשכים עם המתח של הסרעפת מעלה.

 

לגבי הגב התחתון, בהיעדר התגברות הלחץ בתוך הבטן ומתח על רצפת האגן, שרירי הישבן, הגב והבטן פועלים יתר על המידה על מנת לפצות על חסר זה, הגב התחתון נכנס להקשתה לאחור (בגלל התרוממות בית החזה למעלה וכתפיים אחורה) ויוצר גם לחץ על חוליות הגב התחתון. בספורט בגלל הנשימה המאומצת, המתח והאדרנלין, הלחץ על הגב ועל איזורי הצוואר והכתפיים גובר הרבה יותר וגם השרירים מתכווצים לא בהרמוניה או במידה.

 

זה לא פשוט ללמוד טכניקת נשימה חדשה. התרגול צריך להתבצע בהדרכה של פיזיותרפיסט שמכיר את השיטה. הרעיון כאן הוא לא לחזק את השרירים אלא לתכנת מחדש את המוח. ככל שפעולה זו תתבצע יותר במשך היום, כך גם המוח יתחיל להבין את הפעולה הנדרשת ממנו ויתחיל לבצעה בצורה אוטומטית.

כאבים בכתף

האם יש קשר בין ממצאי MRI להמצאות כאב בקרב אנשים שסובלים מכאבי כתפיים?

 

כאב בקדמת הכתף הינה תופעה מאוד נפוצה בקליניקות לפיזיותרפיה. הכאבים יכולים להתחיל בקרב אנשים מבוגרים וצעירים, מתאמנים ולא מתאמנים כאחד. מן הסתם בהגיעם לאורטופד הם ישלחו לבדיקת אולטראסאונד, MRI או מיפוי עצמות בנוסף לבדיקה פיזיקלית ע״מ לבדוק האם קיים נזק מבני לאחד הגידים בכתף ולפעמים התוצאות אכן חיוביות ומראות קרע חלקי/ מלא באחד מגידי הrotator cuff בכתף.

 

מחקר שיצא השנה ומתווסף למחקר שבוצע כאן בארץ עוד בשנות ה90 ומחקירם אחרים, מראה שאין כל התאמה בין רמת הכאב והתפקוד בכתף לבין ממצא ההדמיה.

המחקר השנה בחן קרוב ל400 משתתפים בגילאים 18-80 שהציגו קרע מלא (כלומר קרע דרך כל עובי הסיבים, לא מדובר בקרע בו הגיד התנתק מאחיזתו לעצם). למען האמת המכנים המשותפים שהציגו המשתתפים שדיווחו על רמת כאב גבוהה יותר היו אלו שסבלו במקביל מבעיות נוספות ובעלי רמת השכלה נמוכה.

המחקר שהתבצע כאן בארץ בשנות ה90 הראה ש50% מהאנשים בגילאי 50 ו70% מהאנשים בגיליאי 70-80 הראו איזושהיא רמה של קרע בסיבי גיד הrotator cuff בכתף ללא שום קשר להמצאות סימפטומים בכלל. 

 

כאבים בכתף נגרמים בעיקר בגלל חוסר איזון בין השרירים המייצבים את השכמה והכתף, נקודות טריגר שמצד אחד מגבילות את יכולתו של השריר להתכווץ או להימתח (ולפיכך לתפקד) ומצד שני יכולות להקרין כאבים לאיזור מרוחק יותר, מגבלות תנועה בגב וצוואר ועוד. עצם ממצא ההדמיה בMRI לדוגמא לא  מחייב בהכרח צורך בניתוח או שהקרע בכלל הוא הבעיה. כך שאם אתם סובלים מבעיה זו, גשו לטפל בה בפיזיותרפיה אצל פיזיותרפיסט שבוחן את כל מרכיבי ודפוס התנועה שלכם ומטפל בסוגיות הרלוונטיות לפי ממצאיו ולא רק הקלה נקודתית בנקודת הכאב או בגיד עצמו (למרות שיש מקרים בהם גם זה חשוב אך לא רק).

דלקת בגיד ברגל

האם יש קשר בין שרירי ישבן לבין דלקת בגיד האכילס?

 

מחקרים בעבר כבר הראו שאנשים שסובלים מדלקת בגיד באכילס יש נטייה לרוץ עם יותר סופינציה בכף הרגל (מצב בו כף הרגל פונה פנימה). זה כמובן ע״מ להוריד את המתח והעומס מהגיד בזמן הריצה. יחד עם זאת חשוב לזכור שגם במקרים של דלקת בגיד בברך, בעיות בקרסול, דורבן בכף הרגל, דלקת בגיד האכילס או שלל בעיות בגפה התחתונה, יש השפעה ניכרת על כך מהמכניקה של שרירי האגן והירך- המקום בו מתחילה התנועה והיציבות של כל הגפה התחתונה. לדוגמא, בקרב מתאמנים בריאים, בזמן ריצה ידוע ששרירי הירך המרחיקים (glutues medius) מתכווצים לפני שהרגל נוגעת ברצפה, על מנת לייצב את הירך והאגן לפני האימפקט. גם שריר הישבן (gluteus maximux) מתכווץ בזמן ריצה על מנת לייצר הרחקה לאחור של הירך ובכך לדחוף את הגוף קדימה.

 

מחקר שיצא השנה בא לבחון את המכניקה של אותם שרירים בקרב אנשים שסובלים מדלקת בגיד האכילס. המחקר הראה ששריר הglutues medius, המרחיק הצידי של הירך, מתכווץ מאוחר יותר ובכך יוצר מצב שבו כף הרגל נוגעת ברצפה כשהאגן והירך אינם יציבים. זה בהחלט יכול לגרום לכך שהמכניקה התקנית בקרסול מתערערת ושרירי התאומים וגיד האכילס צריכים לפצות על כך דרך כיווץ יתר. גם שריר המרחיק האחורי הglutues maximus מתכווץ פחות בזמן הריצה בקרב מטופלים שסובלים מדלקת בגיד האכילס. זה בתורו יוצר זווית פחותה של הרחקה לאחור בירך ולפיכך מוריד מיכולת הגוף לדחוף את עצמו קדימה. מי שיפצה על כך כמובן הוא שריר התאומים דרך גיד האכילס.

 

לא ברור עדיין בדיוק מה היה כאן קודם- הביצה או התרנגולת, או האם הירידה בכיווץ שרירים אלו היא תוצאה של הדלקת בגיד האכילס או גורם. בכל מקרה אם אתם אכן סובלים מבעיה זו, מומלץ מאוד שהפיזיותרפיסט המטפל שלכם כן ייתן את דעתו לנושא זה. לגבי רצים בריאים- מכיוון שישנם מספיק מחקרים שבחנו את הקשר בין שרירים אלו לשלל בעיות בגפה התחתונה, חשוב שתסגלו לעצמכם שגרת אימונים שתכלול גם אימוני כח מגוונים לשרירים אלו כ3-4 פעמים בשבוע בנוסף לאימוני הריצה הרגילים שלכם.