פציעות ספורט הוא מושג מאוד מורכב. הוא כולל פציעות טראומטיות בהן מעורב אירוע נקודתי שגרם לנזק כלשהו לרקמות לדוגמא קרע בשריר, קרע ברצועה צולבת, שברים, פריקת כתף, קרע בגיד ועוד. מצד שני הוא גם כולל פציעות overuse או ״שימוש יתר״ בהן העומס על הרקמות גדל בצורה פרוגרסיבית והדרגתית עד שהגיע לנקודה קריטית בה הרקמה לא מסוגלת לעמוד יותר בעומס . כמובן שפציעה טראומתית יכולה להיגרם או להיות מושפעת מאותו תהליך שימוש יתר שהוביל לנזק ממשי לרקמה באירוע בו ״הקש ששבר את גב הגמל״. מצד שני, פציעת שימוש יתר לא תמיד מערבת נזק ממשי לרקמה. לעתים כשמערכת העצבים חשה בעומס הדרגתי שהולך ונבנה, היא שולחת אותות כאב על מנת להתריע מפני העומס ולא בגלל שמשהו אכן קרה לרקמות.
כשבאים לאבחן מקור לבעיה בטיפול פיזיותרפיה, ברור שיש נטייה לגשת לתבניות מוכרות של סיבות שונות לכאבים. מצד שני חשוב תמיד לזכור גורמים נוספים שהרבה פעמים מתעלמים מהם.
בתור אחד שרואה מדי יום ביומו את הנזק שנוצר מרכיבה לא בטוחה וחסרת אחריות של בני נוער על אפניים חשמליים, אני אמביוולנטי בנושא.
רקמת הפאשיה הינה מארג של רקמות חיבור שתפקידו לספק יציבות תוך שילוב של גמישות ויציבות במהלך תנועה. הן למערכת השריר- שלד והן לאיברים הפנימייים. רקמה מסועפת מאוד עם קשרים מפותחים למערכת העצבים.
שבר תלישה אינו שונה בהרבה מנקע בקרסול. הרצועה העיקרית שנפגעת בעת נקע בקרסול הינה הATFL שמחברת בין עצם הטאלוס לעצם הפיבולה. כשמנגנון הנקע חזק מאוד, לעתים הרצועה תולשת חלק מהעצם (בדרך כלל הפיבולה). במצב שכזה, בהתאם לחומרת השבר, רצוי לקבע את הקרסול בסד דינמי,(לא גבס אלא רק סד שמונע תנועות ספציפיות) על מנת לאפשר החלמה. הסימפטומים דומים. חשים נקע בקרסול, נפיחות לא יורדת, ההבדל העיקרי בין נקע רגיל לשבר תלישה הוא שלעתים הכאב מורגש גם בשינה.