שין ספלינט או medial tibial stress syndrom היא פציעה על רקע שימוש יתר ועומס יתר שמופעל על רקמות האחז של שריר ה tibialis posterior. בניגוד לפציעות טראומטיות, פציעה זו שכיחה בעיקר בקרב אוכלוסיה פעילה בדגש על אתלטים ורצים (כ15-20% מהאתלטים ורצים יסבלו מפציעה זו). שין ספלינט מאופיין ע״י כאב בשוק, בדגש על כאב שמופיע בחלק הפנימי של השוק מאמצע השוק ומטה לכיוון הקרסול בעיקר בזמן מאמץ ופעילות אך במקרים חמורים יכול להופיע גם במנוחה.
על מנת להבין מה המשמעות של פציעת שימוש יתר ועומס יתר, חשוב להבין שכל רקמה בגוף עוברת תהליך של העמסה והתאוששות. כשקצב העמסה גדול מקצב התאוששות, מתפתח בהדרגה תהליך דלקתי ברקמה שמאופיין ברגישות למגע, כאבים בזמן העמסה, מתיחה של הרקמה ולעתים גם נפיחות ואדמומיות.
עומס היתר הוא עניין יחסי ומושפע ממגוון רחב של גורמים: קצב האימון וסולם המאמץ המתגבר, שעות שינה, תזונה, שינוי משטח ריצה, שינוי נעליים, כח שרירים, יציבות ושיווי משקל, טראומות קודמות או מגבלות בטווחי תנועה.
מה הטיפול בשין ספלינט?
- התאמה בעצימות הפעילות. אם רקמה לא מסוגלת להתאושש לאחר פעילות ואנחנו מעמיסים עליה שוב מוקדם מדי, היא עלולה להגיב באופן דלקתי. לכן צריך להוריד את קצב הריצה או המרחק, לרווח יותר בין האימונים או לרוץ יותר על מישור ופחות על משטחים משופעים או שטח. אין לכך נוסחה מדויקת ב100% והבדיקה היא במתכונת של ניסוי ותהייה עד להגעה לרמת העצימות הנכונה שלא מעוררת או מחריפה את הכאב.
- אילו תרגילים אפשר לעשות? תרגול חיזוק לשרירים המעורבים על מנת לשפר את יכולת נשיאת העומס שלהם לפעם הבאה. ניתן לדמות את התנועה או הפעילות (נניח ריצה) ואת השרירים המעורבים בה למשוואה מרובת נעלמים. ברגע שאחד חלש, האחר מפצה כי התוצאה- ריצה בזמן או מהירות ומרחק נתונים נשארת זהה. אי לכך, אם איזורים מסויימים כגון שרירי הישבן והירך לדוגמא חלשים ופחות מסוגלים לייצר מספיק כח לאורך זמן בעת הריצה, שרירי השוק יאלצו לעבוד קשה יותר, מה שמעמיס עליהם מעבר ליכולתם ועלול לזרז את הופעת הכאב.
- האם שיווי משקל רלוונטי לבעיה? שיפור שיווי משקל ויציבות חשובים מאוד בטיפול בשין ספלינט. היכולת להתייצב במנח נתון בריצה מחייב תיאום בין המידע הנקלט מהגוף במערכת העצבים לבין הפקודה להפעיל את השרירים להתכווץ באופן מידתי. כשמעגל זה אינו עובד בצורה אופטימלית, בין אם כתוצאה לאחר נקע בקרסול או לא, השרירים צריכים לעבוד קשה יותר. תרגילי שיווי משקל לא ״מחזקים״ את הרגל. הם נועדו לשפר את היעילות האנרגטית של התנועה על מנת שהשרירים יעבדו במינימום ההכרחי לביצוע פעולה.
- האם מתיחות עוזרות? מתיחות לשרירי התאומים. מגבלה בתנועת הקרסול בדגש על dorsi flexion או כפיפה לאחור, מאלצת את שרירי ה tibialis posterior לעזור יותר בתנועה מפצה.
- מדרסים: לפעמים ניתן להתאים מדרס תומך לכף הרגל על מנת לייצר דפוס תנועה שתומך בשרירים ע״י הגבלת תנועת הפרונציה בכף הרגל.
- טיפול תרופתי מסוג נוגדי דלקת NSAIDS.
- עיסוי מקומי ואיזורי ודיקור יבש. שרירים שפועלים מעבר ליכולתם חווים גם חוסר איזון בזרימת הדם אליהם. כששריר מתכווץ, דם נלחץ מחוץ לשריר. בזמן שחרור- דם חדש נשאב פנימה לתוך השריר. כשרירים עובדים בעומס יתר, האיזון הזה מופר ובשרירים נוצרות נקודות כיווץ פנימיות הנקראות טריגר פוינטס שמגבילות את יכולת השריר להימתח או להתכווץ. עיסוי מקומי או דיקור יבש בהחלט יכולים לסייע לשפר את זרימת הדם המקומית לאיזור וגם להקל על הסימפטומים לטווח קצר. חשוב לציין שספציפית את שריר הtibialis posterior לא דוקרים מחשש לסיבוכים אחרים כגון תסמונת מדור הלשכה (compartment syndrome) !
עיסוי רקמת הפאשיה בטכניקות של Fascial manipulation יכולה לעזור לשפר את יכולת רקמת החיבור לשאת את העומס המכני מנקודה א׳ ל-ב׳.
ההתנהלות הספורטיבית סביב הופעת שין ספלינט איננה מנוחה מוחלטת ודווקא העמסה הדרגתית יכולה גם לעזור בהחלמה. כמובן שכל מקרה לגופו ובמקרים של כאבים חזקים, ייתכן שיהיה צורך לעבור לפעילות אחרת שאינה מאמצת יתר על המידה את האיזור כגון אליפטי/ קרוס טריינר, אופניים ושחייה. - מה זמן החלמה משין ספלינט? יכול להיות בין 6 שבועות עד חצי שנה, תלוי אם הטיפול מנוהל נכון ואם מתבצעות התאמות לעצימות האימון וטיפולי פיזיותרפיה תומכים במקביל.
נקודה חשובה- ישנה חפיפה מסוימת בין סימפטומים של שין ספלינט לשברי מאמץ. בין אם מדובר בשבר בעצם הטיביה (פחות שבר בעצם הפיבולה שהינו שבר המתבטא בכאב בחלק החיצוני יותר של השוק). חשוב לאבחן שלא מדובר באמת בשבר מאמץ שהינו התחלה הדרגתית של שבר בעצם שגם נגרם בגלל חוסר התאמה בין העמסה להתאוששות ברקמת העצם. הסימפטומים בשברי מאמץ יותר חריפים בהופעתם ומופיעים גם בדריכה פשוטה על הרגל ונשיאת משקל על הרגל, בעוד שין ספלינט מתבטא יותר בכאב שמתחיל בהדרגה עם המאמץ. במצבים כאלו חשוב לעצור כליל את הפעילות הגופנית ולאפשר לעצם להחלים. זמן איחוי שבר הוא כ6 שבועות.